פגשתי הרבה יועצים בדרך שלי כיזמת. בכל פעם הגעתי עם תקווה: אולי הפעם יהיה מישהו שיבין מה אני מנסה לבנות. שאוכל להניח מולו את כל הבלגן - הרעיונות, ההתלבטויות, הדברים שלא עובדים ולחשוב איתו איך ממשיכים.
אבל העצות לא התאימו לי. הרגשתי שכבר מציעים לי מה לקנות, כשאני עוד מנסה להסביר מה אני צריכה. ובתוך השיחה התחלתי לתהות: האם באמת רוצים לעזור לי, או רק להוציא ממני עוד כסף?
ואז השיחה נגמרה.
חזרתי למחשב, וכל ההחלטות עדיין חיכו לי. מה לקדם עכשיו? מה מתוך העצות האלה מתאים לעסק שלי? ואם אני לא יודעת מה לעשות איתן - אולי הבעיה בי?
ביקשתי עזרה, אבל נשארתי לבד בדיוק ברגע שבו הייתי צריכה אותה: כשצריך לבחור, להחליט ולהתחיל לעשות.
החוויה הזאת גרמה לי להבין מה חיפשתי. מישהו שאפשר להגיד לו גם: ״לא הבנתי״. ״זה לא מתאים לי״. ״אני מפחדת לעשות את הצעד הזה״. ושיהיה מוכן להישאר איתי בשאלה, עד שנמצא דרך שאוכל להתקדם בה.
את המקום הזה הכרתי כבר מעברי כמורה. כשמישהו התקשה, הייתי צריכה להבין איפה הוא מסתבך ולחפש איתו דרך אחרת. לפעמים לפרק את הדבר לצעדים קטנים, לפעמים להסביר מחדש. לראות איך לאט לאט ה״אני לא יכול״ הופך לניסיון, ואז להצלחה.
כיזמת, הייתי בעצמי בצד שצריך את העזרה הזאת. היו לי רעיונות, רצון ואמונה במה שבניתי. ובכל זאת, היו רגעים שבהם לא ידעתי איך ממשיכים.
היום, בעבודה שלי כיועצת עסקית, שתי החוויות האלה נפגשות.
הניסיון שלי בחינוך, בפיתוח מוצרים ובשיווק עוזר לי להבין את העסק. החוויה שלי כמי שביקשה עזרה מזכירה לי כמה חשוב להבין גם את האדם שמחזיק אותו. מה הוא מנסה לבנות, מה כבר ניסה, ומה מקשה עליו לעשות את הצעד הבא.
לכן חשוב לי לראות מה קורה גם אחרי שהרעיון עולה בשיחה. איך הופכים אותו להחלטה, מה צריך כדי לבצע אותה, ומה עושים כשזה מסתבך. שם אני מרגישה שאני יכולה לעזור לאדם לעבור מהמקום שבו הוא תקוע למקום שבו הוא מתחיל לזוז.
פעם הייתי מסיימת שיחה עם יועץ, פותחת את המחשב ושואלת: ״טוב, ומה עכשיו?״
היום, המשפט שהכי משמח אותי לשמוע הוא: ״רגע, עכשיו אני יודעת מה לעשות״.
אני יודעת כמה יש במשפט הזה. ההקלה, הביטחון שחוזר, הרצון לנסות שוב.
פעם חיפשתי מישהו שיעזור לי להגיע לרגע הזה. היום אני זוכה להיות שם כשזה קורה למישהו אחר.